החלטה בתיק רע"א 2570/04

1.        בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' יעקובי-שווילי), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה וכן נדחתה בקשתו לפסילת ד"ר פלד - מומחה בתחום הנוירולוגיה - מלשמש כמומחה במקרה דנן ובקשתו למינוי נוירו-פסיכיאטר אחר תחתיו, כל זאת במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

2.        המבקש, אשר נפצע בתאונת דרכים, נבדק על-ידי שני מומחים שמונו קודם להגשת התביעה מכוח הסכמת הצדדים: פרופסור מלר בתחום הרפואה הפלסטית וד"ר פלד בתחום הנוירולוגיה. ד"ר פלד קבע בחוות דעתו מיום 28.10.1994 כי למבקש לא נותרה כל נכות במישור הנוירו-פסיכיאטרי. בשנת 2000, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, זאת מאחר שמאז התאונה, כך לטענת המבקש, השתנתה התנהגותו והוא אף ביצע עבירות אלימות קשות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה וקבע כי ימונה מומחה בתחום זה (להלן: ההחלטה הראשונה). המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו ובית המשפט העליון (המשנה לנשיא ת' אור) קיבל את הבקשה וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי למינוי פסיכיאטר מן הטעם שלא הונחה תשתית מספקת למינוי (להלן: ההחלטה השנייה). לאחר שניתנה החלטה זו התקיימו בבית המשפט המחוזי ישיבות בהן נשמעו שמיעת הוכחות. ביום ה-27.7.2003, טרם נשמעה עדותו של ד"ר פלד, הגיש המבקש בקשה לבדיקה מחודשת על ידו לאור הזמן הרב שחלף מאז ניתנה חוות דעתו. בקשתו זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. ביום 5.1.2004 נחקר ד"ר פלד ובעקבות חקירתו הגיש המבקש בקשה חוזרת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה ולחילופין, בקשה לפסול את חוות דעתו של ד"ר פלד. בקשתו זו נדחתה גם היא על-ידי בית המשפט המחוזי תוך שנקבע כי אין בעדותו של ד"ר פלד כדי להוות שינוי מהותי שיש בו עילה לשינויה של ההחלטה השנייה. על החלטתו זו האחרונה של בית המשפט המחוזי מוגשת בקשת רשות הערעור שבפנינו.

3.        המבקש מעלה בערעורו שלוש טענות עיקריות. ראשית, הוא טוען כי ד"ר פלד אינו מומחה בתחום הנוירו-פסיכיאטריה, כפי שסבר בית משפט קמא, אלא מומחה בתחום הנוירולוגיה בלבד. עובדה זו עולה בבירור, כך לטענתו, מחקירתו של ד"ר פלד בבית המשפט המחוזי. עוד מלין המבקש על עצם בדיקתו של ד"ר פלד, אשר נמשכה דקות ספורות בלבד, ואין בה די, כך לטענתו, לשם עריכת אבחון פסיכיאטרי. שלישית, טוען המבקש שעדותו של ד"ר פלד  - כי המבקש סובל מהפרעת אישיות - מהווה ראשית ראייה ממנה ניתן ללמוד על ליקוי בתחום הפסיכיאטרי. המשיבה מצידה, סומכת ידיה בתשובתה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי וגורסת כי אין בטענות המבקש כדי להצביע על כל שינוי שחל מעת שנקבע על ידי בית המשפט העליון כי אין מקום למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. לעניין עדותו של ד"ר פלד על הפרעת האישיות ממנה סובל המערער, מבהירה המשיבה כי המומחה העיד על הפרעת אישיות שאינה קשורה לתאונה ואילו ראשית ראיה נדרש שתתמוך היא, הן בליקוי רפואי והן בעניין הקשר הסיבתי בין הליקוי לתאונה עצמה.

4.        עיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא. לעניין טענתו הראשונה של המבקש - חוות דעתו של ד"ר פלד, במסגרתה מפורט תחום מומחיותו כנוירולוג ולא כנוירו-פסיכיאטר, עמדה בפני הערכאות הקודמות עת קיבלו החלטותיהן בבקשות, ואין היא מהווה נתון חדש שיש בו כדי לשנות מההחלטות הקודמות. לעניין טענתו השנייה של המבקש, אמירתו המלאה של ד"ר פלד עליה בונה המבקש את טענתו היא: "מדובר כאן בהפרעת אישיות שהיתה לפני התאונה בזמן התאונה ואחריה כפי שכבר אמרתי". בנוסף, מציין ד"ר פלד בעדותו כי "לדעתי אין שום קשר בין החבלה בראש בתאונה ובין הפרעת ההתנהגות שלו". כלומר, אמירותיו בעניין זה הן מסוייגות ביותר וספק אם ניתן לראות בהן ראשית ראייה לקיומה של נכות בתחום הפסיכיאטריה. גם בטענותיו האחרות של המבקש אין ממש.  

           הבקשה נדחית, אפוא. המבקש יישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסכום של 7,500 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ג בשבט תשס"ה (2.2.2005).

                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: